הרשעת קצין משטרה ומפקד צוות יס"מ בעת פינוי והריסת הבתים במאחז "עמונה" בעבירות תקיפה וחבלה

הכרעת דין 

הנאשם הואשם ב-3 עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירה אחת של גרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

לאחר שמיעת הראיות עולה שהעובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת והנני קובע שהוכח:

1. הנאשם שירת כקצין משטרה ומפקד צוות יס"מ בפינוי והריסת בתים במאחז "עמונה".
2. כחלק מהפנוי וההריסה, הנאשם נכנס לבית, הידוע בכינויו "בית 7" על מנת לפנות את הנוכחים בו.
3. בעת ששהה בבית 7 במסגרת מילוי תפקידו וכדי לפנות את הנוכחים, השתמש הנאשם באלה.
4. הנאשם מודה בזיהויו בקלטת שצולמה בתוך בית 7 (ת/6).

הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענתו, האלה היוותה חלק מהציוד שחולק לשוטרים והשימוש בה נעשה בהתאם להוראות ולפקודות. השוטרים הותקפו על ידי המתנגדים לפינוי בדרכים שסיכנו את שלמות גופם של השוטרים. מצב זה דרש פינוי מהיר ככל האפשר של הנוכחים בבית 7, פן ימשיכו השוטרים להיות בסכנה גם בתוך בית 7 וגם מחוצה לו. הזמן דחק וגם לא היה בבית 7 כוח האדם הדרוש ולא נותר לשוטרים הכוח הפיזי, כדי לפנות כל אחד מהנוכחים בבית 7 באמצעות גרירה על ידי ארבעה שוטרים (שיטת "שק תפוחי אדמה").

הנאשם כופר בכך שפגע במתלוננים עם האלה או שפגע בהם שלא בהתאם להוראות ולפקודות. בהקשר זה יצוין שבקלטת (ת/6) לא צולם הנאשם מכה את המתלוננים ולא רואים את המקום בו נחתה האלה.

גם טען הנאשם להגנה מן הצדק. מחד גיסא, לטענתו, המפונים פעלו באלימות ונכחו במקום בניגוד לחוק. למרות זאת, הם לא הועמדו לדין משיקולים "הומניטריים". מאידך גיסא, הנאשם נכח במקום בעת מילוי תפקידו כדין והוא היחיד, לטענתו, מבין כל הנוכחים אשר הועמד לדין על פי צילום מגמתי ומטעה של המתפרעים.

התיק החל להישמע בפני כבוד השופטת באום-ניקוטרה ז"ל והועבר להמשך שמיעת ראיות בפניי לאחר שנבצר מהשופטת, בשל מצב בריאותה, להמשיך בשמיעת התיק. בעניין הטענה של הגנה מן הצדק, קבעה השופטת שניתן להתייחס לטענה רק לאחר שמיעת הראיות. בעת שהתיק הועבר אליי כבר נשמעו עדויותיהם של חמישה עדי תביעה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, החלטתי להמשיך לשמוע את התיק מהמקום אליו כבוד השופטת באום-ניקוטרה ז"ל הגיעה מבלי לשמוע שוב את העדים שכבר העידו בפניה.

על בית המשפט להתייחס לשתי שאלות עובדתיות-משפטיות בבואו להכריע במקרה דנן. ראשית, לעצם השימוש של הנאשם באלה בבית 7 כדי לפנות את הנוכחים. האם השימוש היווה שימוש סביר בכוח בהתחשב בנסיבות? אולם, לא די בתשובה לשאלה זו. צודק ב"כ הנאשם שלא בתיק משמעת עסקינן. גם אם נקבע שהשימוש באלה היווה שימוש בכוח בלתי סביר, אין די בקביעה זו. יש בכך רק לקבוע שמכות באמצעות אלה מהוות תקיפה ולא שימוש בכוח בסמכות על פי דין. בהקשר זה יודגש, כי ייתכן שמתן המכות באמצעות האלה במהלך האירוע היווה שימוש בכוח סביר וייתכן מצב שחלק מהמכות חרגו מכוח סביר והיוו תקיפה. שאלה אחרת ונוספת היא, אם נקבע שהנאשם השתמש באלה על הנוכחים בדרך המהווה תקיפה ולא שימוש בכוח סביר, האם הוכח שהנאשם הוא אשר היכה באלה את המתלוננים בתיק דנן וכתוצאה מכך נגרמו להם החבלות שפורטו בכתב האישום? שאלה זו מתייחסת לזיהוי הנאשם כתוקף והוכחת הקשר הסיבתי בין התקיפה לבין החבלות. בהקשר זה רצוי לציין, שהנאשם לא היה השוטר היחיד שהשתמש באלה בבית 7 והמתלוננים מתייחסים בעדותם גם למכות של שוטרים אחרים ולמכות שספגו גם מחוץ לבית 7 במהלך הפינוי.